חיים נ' חב' לביטוח בע"מ

החלטה

בענין: בקשה לביטול פסק דין

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקשת בהיעדר התייצבות ביום 29.5.11. זאת לאחר שחרף הוראת סעיף 63(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), הנציג שהתייצב לדיון בשם המבקשת לא היה עובד של המבקשת, אלא נציג של חברה חיצונית שמייצגת את המבקשת תמורת תשלום. על כן לא התרתי לאותו נציג לייצג את המבקשת, וקבעתי כי המבקשת לא התייצבה לדיון.

מדובר בתביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת כמבטחת של קניון עזריאלי (להלן: "הקניון") בגין נזקים שנגרמו לאופנוע שלו שעה שחנה במתחם הקניון.

ההחלטה האם לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט. בהתאם להלכה הפסוקה על בית המשפט לבחון את סיכויי ההצלחה של המבקש בתביעתו/בהגנתו, וכן את הסיבה למחדלו הדיוני של המבקש להתייצב או להתגונן – האם נבע המחדל מזלזול, או שמא מדובר בטעות בתום לב או ברשלנות. ככלל ניתן המשקל העיקרי לסיכויי ההצלחה, אך יש מקרים בהם המחדל הדיוני הינו כה משמעותי, עד שמאפיל הוא על שאלת סיכויי ההצלחה (ראה: א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט-2009, סיגא – הוצאה לאור בע"מ) בעמ' 373 והאסמכתאות הנזכרות שם).

בקשת המבקשת לבטל את פסק הדין תבחן לאור עקרונות אלה.

הסיבה לאי ההתייצבות

הפכתי והפכתי בבקשתה של המבקשת ולא מצאתי בה כל התייחסות לסיבה בגינה בחרה לשלוח לדיון נציג אשר אינו מוסמך לייצגה. הוראת סעיף 63(ב) לחוק בתי המשפט אינה הוראה חדשה בספר החוקים, אלא הוראת חוק רבת שנים, אשר מוכרת, בוודאי, למבקשת, שמעידה על עצמה בסעיף 2 לבקשה כמעורבת "באלפי תיקים" המתנהלים בבתי המשפט לתביעות קטנות. המבקשת התעלמה מדעת מכללי ניהול ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות, דבר אשר מהווה זלזול בבית המשפט.

ההלכה הפסוקה קובעת, כי כאשר מחדלו הדיוני של בעל דין אינו רשלני בלבד, אלא עולה כדי התעלמות מן ההליך המשפטי או כדי זלזול בחובותיו כבעל דין, הרי שדין בקשתו לביטול פסק הדין להידחות מטעם זה בלבד, וזאת אף מבלי להיכנס לסיכויי ההצלחה. אפנה בעניין זה, לדוגמא, להחלטתו של המשנה לנשיא ש' לוין ברע"א 2159/00 פנחסי ואח' נ' סוויסה ואח' (19.6.00):

"המבקשים כבר אינם משיגים על חוקיות ההמצאה שבוצעה להם; לפיכך שומה היה עליהם להסביר את סיבת מחדלם באי הגשת כתב הגנה בעתו וכן להראות שיש להם סיכויי הגנה אם פסק הדין יבוטל; אם כי השיקול השני הוא בעל חשיבות יותר גדולה מהשיקול הראשון, אין להתעלם גם מן השיקול הראשון; ואם מתברר שאין לנתבע, המבקש לבטל את פסק הדין כל הסבר קביל למחדלו, או ניתן הסבר וההסבר הוזם, דין בקשת הביטול להידחות, רק בשל טעם זה:ו רע"א 2694/92 (לא פורסם). במקרה הנוכחי לא הצביעו המבקשים על קיומו של כל הסבר קביל למחדלם. לפיכך היה דין בקשתם להידחות גם מבלי לבדוק את סיכויי ההגנה (ההדגשה אינה במקור)".

בענייננו, כאמור, לא זו בלבד שאין בבקשה כל הסבר למחדלה של המבקשת, אלא מדובר במחדל שהינו בגדר התעלמות מהוראת חוק הנוגעת לניהול הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, ומהווה על פניו זלזול בבית המשפט. איני סבורה כי יש מקום לאפשר לחברה שהינה בעלת דין בבית משפט לתביעות קטנות לפעול ב"שיטת מצליח", דהיינו לשלוח לדיון נציג שהופעתו מנוגדת להוראות החוק, ואם בית המשפט לא יאפשר לו לייצגה – לזכות בביטול של פסק הדין ובהזדמנות נוספת, וזאת מבלי שנתנה הסבר מניח את הדעת להתנהגותה.

על כן סבורה אני כי מקרה זה בא בגדרם של המקרים בהם המחדל הדיוני הינו בעל משקל מכריע, ויש לדחות את הבקשה מבלי להידרש לסיכויי ההצלחה.

סיכויי ההצלחה

כפי שקבעתי לעיל, דין הבקשה להידחות רק מפאת המחדל הדיוני של המבקשת, ומבלי להיכנס לשאלת סיכויי ההצלחה. יחד עם זאת אתייחס בקצרה גם לנושא זה.

בדרך כלל, במקרים בהם מתייצב תובע לדיון והנתבע אינו מתייצב, פועל בית המשפט בהתאם לתקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976 (להלן: "תקנות שיפוט בתביעות קטנות"), הקובעת: "התייצב התובע והנתבע לא התייצב - יתן בית המשפט פסק דין על יסוד כתב התביעה, ובלבד שהתובע הצהיר בפני בית המשפט על אמיתות האמור בכתב תביעתו".

ואולם בענייננו, חרף אי התייצבותה של המבקשת לדיון, לא ניתן פסק דין על יסוד כתב התביעה, הואיל ומצאתי כי בכתב ההגנה העלתה המבקשת טענה כבדת משקל, וסברתי כי מן הדין לבררה. על כן הצגתי למשיב שאלות, והוא אף הגיש ראיות. פסק הדין שניתן הינו פסק דין מנומק, שלא כפסקי דין רגילים הניתנים בהיעדר התייצבות.

במקרים של אי התייצבות נתבע לדיון כאשר הוגש כתב הגנה, נעשית, בדרך כלל, בדיקת סיכויי ההצלחה במסגרת בקשה לביטול פסק הדין על פי כתב ההגנה המצוי כבר בתיק בית המשפט, ואין הנתבע חייב להתייחס בבקשתו לסיכויי ההצלחה. ואולם במקרה זה שונים הם פני הדברים, שכן כפי שציינתי לעיל אין מדובר בפסק דין שניתן על יסוד כתב התביעה בלבד, אלא בפסק דין מנומק שניתן לאחר הצגת שאלות למשיב וקבלת ראיות מטעמו. הואיל ובכתב ההגנה המצוי בתיק בית המשפט אין התייחסות לנושאים שעלו מתשובות המשיב ומראיותיו, היה על המבקשת להתייחס בבקשתה לנושאים אלה. כוונתי הינה בעיקר לטענת המשיב, אשר היוותה את ההנמקה לקבלת התביעה, כי הופנה למקום שבו חנה את אופנועו על ידי השומר בקניון, שאף כיוון אותו בחניה.

ואולם בבקשה לא התייחסה המבקשת לנושא זה, חרף העובדה שהוא העומד ביסוד פסק הדין.

המבקשת מתמקדת בבקשתה בנושא אי צירוף הקניון כנתבע נוסף. אעיר כי אף בעניין זה התנהלותם של הנתבעת ושל הקניון הינה תמוהה. לדיון הגיע נציגה (הבלתי מוסמך) של הנתבעת בלוויית שני אנשים נוספים, אשר ישבו במקום ישיבת הקהל באולם. אנשים אלה לא הזדהו, לא הציגו עצמם כנציגי הקניון, ולא עתרו לצירוף הקניון כנתבע. אך במקרה למדתי בעיצומו של הדיון, כי מדובר בנציגים של הקניון. היה זה כאשר בתשובה לאחת משאלותיי פנה אליהם המשיב בדברים. הערתי לו, כי עליו לפנות לבית המשפט ולא לקהל, ואז השיב לי המשיב, כי האישה הינה המנכ"לית של הקניון.

אוסיף, כי אף אילו היה מצורף הקניון כנתבע נוסף, לא היה בכך כדי להועיל למבקשת, שכן משלא התייצבה לדיון עמדה למשיב הזכות לבקש כי ינתן נגדה פסק דין בהיעדר התייצבות בהתאם לתקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות.